כשבפעם הראשונה מתחיל לקרות לך משהו שהוא מעבר למילים סימן שהחיים קורים לך
בילדותי, הייתי נוהג ללכת לנהר. זה כפר קטן, הנהר מאוד מאוד עצל, כאילו אינו זורם כלל. בבוקר, כשהשמש עדיין אינה זורחת אינך יכול לראות אם הוא זורם משום שהוא כ"כ עצל ושקט. בבוקר, כשאיש איננו נמצא שם, והרוחצים עדיין לא באו, הוא דומם לחלוטין. גם הציפורים אינן שרות מוקדם בבוקר. אין קול, רק דומיה שוררת…