"שתי צפורים חוברות יחד,
דבקות בעץ אחד.
האחת טועמת את התאנה המתוקה,
האחרת מסתכלת ואינה טועמת.
במקום שהצפורים מהללות, פקוחות עיניים
את חלקן בנצחי,
ברוב חכמה
שם השומר המופלא של העולם כולו
הרואה החכם,
נכנס בי, הקטן."
(ריג-ודה 21- 1.164.20, תרגום דוד שולמן)