המפגש שלי עם יוגה התחיל כמו פלירטוט כשעוד הייתי במערכת יחסים עמוקה וארוכת שנים עם המחול. במשך שנים היוגה היתה כמו מוסיקת רקע נעימה, מפנקת ופנימית שמלווה את העבודה הקשה והדורשנית בעולם המחול. מצאתי ביוגה את כל הדברים שחיפשתי כל השנים במחול. ההתבוננות והחקירה של הגוף וההסתכלות היצירתית על מנגנוני הגוף והתודעה. דווקא בתוך המחקר הפנימי הזה הצלחתי למצוא את היצירתיות שאליה אני מתחברת ואותה אני מבינה.
אשטנגה ויניאסה יוגה עזרה לי להשתקם מהרבה שנים של עבודה לא מתאימה עבורי עם הגוף שכללה אפילו שני ניתוחי בירכיים.
במסגרת לימודי התואר השני במדעי המחול שעשיתי באנגליה ביצעתי מחקר מעמיק על השפעות אשטנגה יוגה על רקדנים ברמת הנשימה שלהם והחיבור של הנשימה לתנועה.
את לימודי ההוראה של אשטנגה ויניאסה יוגה עשיתי אצל מורה מופלא – פאול דולגהן על חופי קו-סמוי בתאילנד. כיף לא נורמלי. אני ממשיכה לחקור, ללמוד ולהשתלם בכל מסגרת ותחת מורים בכירים ומעניינים (מתי עזרתי, ריצ'ארד פרימן, גיא דולהן, קינו מקרגור). במייסור ביקרתי בשנת 2008 ותרגלתי בשאלא המרכזית של פטבהי ג'ויס אצל שאראת וסראסוותי. אני מודה למורי ולתלמידיי.
בתור מורה יחסית חדשה מצאתי את עצמי מלמדת ביוגה בגן החשמל. כשנילי הציעה לי לבוא ללמד אצלה, זה היה עבורי כמו חלום. ללמד ביוגה בגן החשמל כל השנים האלה היה עבורי כמו בית שאפשר לגדול בו. תודה רבה נילי. ואז, פתאום…. הבנתי שיוגה בגן החשמל נסגר והרגשתי שהדבר הנכון עבורי ועבור התלמידים היה להמשיך את הקיום של המקום המופלא הזה. וביחד עם אהובי גיא החלטנו לפתוח את יוגה לבונטין.