צביקה פרוש

מערכת שעות יוגה לבונטין

שני גנבים התגנבו לארמוני במהלך השנים וברוב חוצפתם השתלטו על "הממלכה" בלי שאלות, וגם בלי הרבה מאמץ. הגנב הראשון היה המוזיקה. לקראת סוף לימודי הקולנוע שלי החלטתי שמוזיקה זו האומנות שאני הכי מחובר אליה והאהבה ביננו הייתה אמיתית ועמוקה, לא ידעתי ממש לנגן אבל תמיד כתבתי מילים. עם הרבה תרגול ואמונה, שירים נכתבו, אנשים הצטרפו ויצא בחלקי לחנוך במות רבות בארץ ובחו"ל ובכל יום אני מודה לה על  שהיא נוכחת בחיי בימים הקשים והטובים כאחד. הגנב השני הוא היוגה. כאשר הכרתי את אשתי האהובה קרן אור , לא עסקתי בפעילות גופנית והייתי חרד בכל פעם שהזכירו את המילה יוגה או כל דבר שקשור לעולם הזה. מתוך ההכרות איתה יצא לי ללכת לכמה שיעורים שלה שבסופם חוויתי לראשונה שקט ונוכחות שלמה שהיטיבה עימי בכל רובד בחיי. למרות הקושי הרב בהתמודדות עם התנוחות השונות ( די רציתי למות בהתחלה) , התמדתי בלי לשאול את עצמי יותר מידי שאלות. בדומה למוזיקה גם כאן יכולתי להרגיש שזו אהבה אמיתית ושניתנת כאן עוד אופציה לחיבור עמוק ואינטימי יותר עם עצמי ועם העולם.

עם ההתמדה בתרגול הגעתי ללמוד את הוראת היוגה אצל מורי האהוב ומלא ההשראה שמעון בן אבי, שפתח בפני דלתות רבות מאוד.

זוהי מתנה וזכות מדהימה לפגוש את היוגה, לתרגל אותה וכמובן ללמד אותה ולהעביר אותה הלאה.

העולם ממנו באה מסורת התרגול הזו ,הוא עולם מרתק, עתיק ובעל קונטקסט עשיר ורב גוני,  בין אם אלו היוגה סוטרות של פטנג'אלי (שהן למעשה טקסט כמעט "טכנולוגי" על ההכרה שלנו וכיצד היא פועלת, מהווה פירוק דקדקני ומרתק הבוחן את כל אמצעיי החישה שלנו ומסבירות כיצד אנו תופסים את המציאות או אולי יותר נכון לומר כיצד אנחנו לא תופסים את המציאות) או האפוס ההודי הגדול, המהאבהארטה  (השיר הארוך ביותר שנכתב אי פעם המכיל בתוכו סיפורים המתארים את כל המציאות ועוד קצת) והעולם הזה מספק לי את ההשראה ללימוד, לתרגול ולהוראה.

אני מודה לשניי הגנבים האלו שנכנסו לחיי והפכו אותם לעשירים ומתוקים יותר.